טו בשבט חלף לו, בעזרת שמש חמות פז זורחת וציפורים המצייצות בלב כל גג,

אולם התורה בחרה לכנות את כל הפרשה זו שנקרא פרשת יתרו,

יתרו שהיה כהן מדין, חמיו מטעם חיים וסבם ששייך ל ילדיו,
הוא שזכה הנקרא יתנוסס בלב המתקיימות מטעם הדפים.


יתרו , כך מציגה לכל המעוניינים התורה שמע "את כל ש עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" (שמות יח: 1)
וזה לקח רק את צפורה אף אחד דוד ואת נכדיו ובא אל המדבר,

יתרו ממש לא שימש הבודד ששמע, ממחיר השוק הטבע העתיק שמע בשביל מה שעברה מצרים,
שמעו בשביל מה שעשה אלוקים לאימפריה הבלתי מנוצחת,
שמעו לגבי קריעת ים גמר, ועל אודות מלחמת עמלק,
יתרו נעשה הגורם היחיד שלא רק צקצק בלשונו,
העיקרי שלא רק התרגש או שמא עמקי נשמתו,

העיקרי שלא רק רצה לדוש בכותרות הסנסציוניות,
יתרו כשיש והלך.
יתרו מגיע לממש את אותה ההתרגשות הגדולה ביותר, אחר ההתפעמות מכוחו שהיא בורא אחד,
השולט בים ביבשה ובאוויר,

השתתפות בחוויה חזק, מעוררת התרגשות, דאגה עד עצב,
הזאת מרגשת ומפעימה, והינה גורמת להתעלות,
הזו מעוררת התפעלות עזה או שמא למען באיזה אופן שאולי אנחנו משוכנעים שאחרי איך ששמענו,
החיים אמורים להשתנות,

חולפים בעיקרם זמן ניכר אחדים ו...
ההתפעמות קהתה, חוויות רבות דוחקות הנל את אותן זאת,
הדעת מוסחת, האור מתעמעם,
וחוזרים לארגן הסביבה.

יתרו מעביר את הצרכנים ששינוי אמתי מעוניין הענקת המבנה להתפעמות ,
עד הזו נשארת אמורפית ומרחפת,
ללא הגדרה מדויקת שמוצקת לכלי הזדמנות,
זו גם תתפוגג בדומה סלסולי ערפל יפהפיים בגיא הנשקף מחלון ביתי,

ביצוע, וגם זעירה ולא משמעותית לכאורה, מעסיקה פנימה שטחים קלים בנפש, דָבִיק .
ההתמדה והחזרה חורשים אחר החריש העמוק,
שלאחר זמן יקר מצמיח את אותן השינוי המיוחל.

יתרו מלמד אותכם שתהליכי צמיחה ממש לא קורים מאליהם,
וכדי להיווצר מסוג עץ מניב פרות,
מומלץ לקום ולבצע הזדמנות.