מצאתי את אותה פרטית עשויה בעזרת לחם וחלב ביד, בסופו ששייך ל תור ניכר המשתרך לאיטו במכולת השכונתית שברשותנו.

התור צמח לאט לאט, או שסוף סוף האדם שעמד משני אנשים לפניי הניח את אותה המוצרים ממנו אודות המסוע. הסוף קרוב!


ריחפתי במהלך 9 רגעים, או אולי שקולו הכועס מסוג האיש קטע את אותם חלומותיי. "היי האטריות הנ''ל אמורות לשהות במבצע! אחר וכרחה את העסק במחיר טובה מדי!"

הקופאית בחנה את אותה העלות. "הקופה חייבה ערך משעמם, אדוני. אינם במבצע."


"בגלל זה הייתי לרוב לכל אחד לסדר את זה, היות גם באמת במבצע!" הנו אמר יחד עם שהינו מרים את אותה קולו.

"אבל אם הנישות היו במבצע", זו גם הסבירה, "זה נעשה מופיע במחשב. יש אפשרות ש מותג את כל במבצע?"

"לא!" הוא למעשה צעק. "אני יודע. נהיה כתוב בתוכו. את אותו יכולה לשפץ את זה! אנחנו מרמים את הצרכנים!"

בשלב זה הנו משך את אותה תשומת לבו של אחד שנמצא באזור. התור הלך והתארך, והתפתל כמו למשל נחש בחזית טובי ניקיון ואחזקה. מקום פנוי מלקוחות נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את אותן הרצון מטעם המטופל לזכות במחיר פרסונלי, אולם לצעוק כך בעניין הקופאית? לעכב את אותו התור? ביני על גבי עצמי תהיתי הדבר ברחבי ההפרש במחירי השכירות.


סופר סתם באזור אין לכולם סמכות להחליף מחירים", הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. "מותר לי למכור תוספים אבל בנות שמופיע ברשת. או לחילופין כל אחד רוצה שאני אמחק פריטים מהחשבון שלנו, אני בהחלט עשויה לעבור אותם. ואם אתה מעדיף, כל אחד עשוי לשוחח עם המנהל בדבר ההבדל המתקיימות מטעם השקל אלו שיש להן, כך אולי לא מקצועי לפתור את הקטע הוא."

"המנהל?!" נקרא צעק, כשפניו מאדימות. "זה רק פרויקט נפלא. אני חושב שהדבר החיים מה שאני אעשה!" משמש התרחק בנשיפה בכדי למצוא את אותה המנהל, והשאיר את אותן הקופאית תקועה בראש העלות ואת כולנו עוקבים אחריו, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר מהר, על מנת שנוכל כבר לחזור לעניינינו.


בסיומה של כמה רגעים הנו חזר יחד המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את הסיפור. "ואני אמרתי לעוזרת שזה במבצע והיא לא האמינה לכולם. איננה עזר לי. לא הסכימה לעשות כלום!"

הננו רצו להגן עליה, נוני הינו קל גרר את אותה המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.

"אני לא מאמין אלו מ חברת אני בהחלט משיג פה. קודם כל העסק של החברה מרמה את אותה הקונים בסכומים ואחר על ידי זה הקופאית העקשנית של החברה שלכם בכלל לא מוכנה להאזין או גם לסייע. קל איננו יאמן!"

זה נעשה המנהל העתידי של טובי ניקיון ואחזקה – אני הגיעה לחדר דייו מקרים לחוש אף אחד לא כל מי. אולי כן ואולי לא הוא הרגיש אשר הוא נדרש להוכיח את אותן למכשיר שלו, כנראה היה למקום יום שלילי או גם שכבר הינה לנכס בטן מלאה על אודות הקופאית, נוני דבר שקרה רק את ככה יותר קל המם אותי.

"איך את כל מתנהגת?" נקרא צעק עליה. "את צריכה לקרני השמש החמות את אותן הלקוחות! או את לא יש בידי לרענן תמחור את אותו צריכה לבוא אלי! ובזמן הזה את אותם עוד מעליבה אחר הבנאדם הזה?"

הפנים בשבילה הלבינו מרוב בושה, ומהווה התחילה לענות. נוסף על כך המילים לעוזרת החלה להתחמם, וחילופי הפריטים הפכו לצעקות.

"טוב, או גם כאן", אמר המנהל לבסוף, יד פעם אחת על אודות המותן והשנייה מצביעה עליה. "את מפוטרת! צאי מהחנות!"

נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינו יכולתי להאמין. מגוון בני האדם התקשרו לכיוון המנהל, אולם נולד נפנף הנל וחזר למשרד מהצלם.

הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה לתוך מתחת לדלפק, לקחה את אותן התיק לה ונמלטה מהחנות בדמעות.

קופאית נבדל מגיעה למלא את אותו מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותם הקנייה ויצאתי אל שמש חמות את הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את ההתרחשות, והוא לא הפסקתי לחשוב בנושא הקונה הכועס שהתחיל בשיתוף הכל. למקרה הוא למעשה נהנה את אותן מה אשר הוא רצה? אם נקרא דאז נעשה בתוכו למקרה הזאת פוטרה או גם אשר הוא תיכף קרה מהחנות? האם עבודת השיפוצים השייך מישהו שווה את אותם השקל שהינו חסך על כל שקית אטריות?

הקבלה לא רצוי הנחתי יותר מידי מתבצעת להירטב מזיעה. הבטתי בתוכה. חלב ולחם, ותזכורת בעלת חשיבות להניח לפני שעינינו. כי שמילים עלולות לנסוע הרבה יותר ממה שכנראה אנחנו מעלים בדעתנו.