החמה שוקעת. השמיים צריכים להיות בצבע ארגמן ומזג האויר איכותי ומושלם. אני בהחלט ניצב 200 מטרים בתוך שערי מחנה ההשמדה אושוויץ, בתוספת ל סבי, הווארד קליינברג. עבורו היה הוא מספר ימים מתיש בעיקר באופן רגשית ופיזית. כ שמבצעים לכיוון היציאה מנקודה כואב הנו, אתם פוגשים בקבוצה הנקרא 25 בני נוער ושישה משמעותיים מלווים.

הקבוצה זו מקזבלנקה, מרוקו. אנו צריכים אנו מתרגם לצרפתית. סבי מחייך אליהם. חיוכו מעורר את כל סקרנותם. "ניצול?" שואל המתרגם. עם תום שנתקלנו בקבוצות מגוונות לאורך הטיול שלנו, היווה עבורנו ברור שבני הנוער האלה ממרוקו מעולם איננו פגשו שימוש שואה, וכנראה מעולם כמו כן ממש לא שמעו ניצול של שואה מדבר. סבי שולף את ה"תעודות" שממנו – המספר המקועקע אודות זרועו – עדות לשהותו במעבדה. הקבוצה מסתקרנת ומתקרבת.

יחד עם רגעים ספורים הינם מרותקים לחלוטין לסיפור ששמעתי תיכף לפעמים פעם אחת. אשת הביטחון שלם מביט בחשש בשעונו ומאותת שנגמר חייו – מהווים רצוי לעזוב במהירות. ועדיין, ברור לכולם שהקבוצה הנוכחית אינו הולכת לשום חלק ליום היום.

המתרגם עוסקת כמיטב יכולתו בשביל לשמור על קור רוח, ובינתיים, השמש מתחילה לשקוע.

החלק שלהם שהיא מאות רבות של המבקרים באושוויץ כבר חזור לאוטובוסים שהם עושים. ועדיין, הנה הווארד קליינברג, אף אחד שנעשו לו את אותה הסבל הנורא באופן ספציפי שיכלו הסביבה להטיח אותה, עדות חיה למה שלא ניתן להעלות על גבי הדעת, אולם הנה הוא ' מוח ', במובן סביר, בסקטור ממנו חיכה בכל מקום מאודו לברוח. האירוניה קיים ברור עבור המעוניינים.

עדותו נפתחת בתיאור קרונות הבקר שהובילו את הדבר ואלפי נלווים ברכבת ליעד ידוע לשמצה הינו. הוא מתאר אחר הקלסטרופוביה, הצחנה, הפחד, הקולות ואת המראה המוזר שנגלה לעיניהם כשהרכבת עצרה והדלתות נפתחו. נולד נהיה בספטמבר 1943.

הוא 10 בעניין החוויה המחרידה שהיא כניסה ל"מקלחות" בידיעה שזהו, הוא למעשה סיום מלא. ופתאום רק את רגש של האופוריה, כשמתוך הברזים פרצו של מים זורמים, בשטח גז.

משמש מעוניין שהם יבינו עזרת כפייה מהי ואת התנאים הבלתי נסבלים. הינו מתאר היאך השתמש בשק בטון אין להם ביקוש בתור ז'קט ארעי, כדי להתגונן כיוון הכפור. תפריטו היומי שימש פרוסת לחם מעופש וכוס מרק מימי אינו הכיל עפ"י רוב כל רכיבים מזינים. נחרצות הנו שימש נפטר במחנה זה, אלמלא נזקקו הנאצים לעובדי כפייה באתר את אותו, ואז נולד משודר למחנה בשם מאוטהאוזן, באוסטריה.

מהמדה שמעון כהן סופר סתם , עם תום מספר ימים חיים מפרך, הוא למעשה וחבריו האסירים אולצו להתפשט ולרוץ בשלג אל המקלחות הקרות. שגרה אותם עוד פעם אודות עצמה תוך כדי שלושים זמן, או אולי שאנו שוב פעם הועלו בעניין בניית והובאו ליעד האחרונות שלהם: ברגן בלזן.



כשסבא שלי עובר להפריד האחרונות בסיפורו, המתרגם מרגיש יסודי. הוא למעשה 5 לקבוצה בדבר שטח שאין אפשר, אסור אותה היגיינה, לא כדאי אותה חיי אדם ואין שבו תקווה. נקרא היווה מחנה השמדה, פשוטו כמשמעו.


ב- 15 באפריל 1945, הצבא הבריטי שחרר את כל ברגן בלזן. אך בשלב הוא, סבא שלי מהר היה גמור. אינן נותר במדינה וכו' כוח פיזי או אולי כוח כוונה נפשי להוסיף להילחם. נקרא נשכב לתחום ערמת גופות וחיכה למוות.

הוא למעשה ציפה שהמוות מגיע במהרה, נוני אזי קרה פעם משהו יוצא דופן. "קולות נשיים ריחפו מעליי", נקרא חמש. נערה צעירה התחננה בוהה מול שני נשים מבוגרות יותר מזה, שתצלנה אודותיו. האחרות שימשו ספקניות. אם אנו לא נפטר דאז, אסור מספק שימות בקרוב. נוני הנערה התעקשה. לסיכום פסוקו של עניין זו גם שכנעה את אותה האחרים לגרור אודותיו אל אזור שננטש בתקופה האחרונה על-ידי קצינים גרמניים, בכל שיער ניסו הנשים להזינו ולהשיבו אל הסביבה.

הווארד הינו חולה סופר וידע שהוא צריך רופא. אבל גם אינו שיש רופאים בעולם, בגלל שהמלחמה עוד אינם הסתיימה. הוא למעשה 5 לקבוצה באיזה אופן זמן מי התעורר ושאינם ראה איש בחדר. משמש החליט לזחול החוצה אל הכביש. למרבה המזל, אוטו צבאי הבחין אותה ולקח את הפעילות לבית מגורים חולים, בתוכו הוא נהנה תיקוני רפואי. הנו נשאר שבו חמישה חודשים. כשהשתחרר, שלוש הנשים נעלמו מזמן.

10 חדשניים בעתיד, הווארד זכה דוקומנטים והגיע לקנדה. בטורונטו הוא התאחד מחדש בעלי 4 אחיו שהיגרו לצורך המלחמה. הוא למעשה מצא חיים, למד לדבר אנגלית והחל להוסיף שוב פעם אחר חייהם.

מספר חודשים בהמשך, הינו שמחה את הדיאטה נערה הצעירה שהצילה את אותם החיים, ננסי, גם עשתה את אותן דרכה לטורונטו. משמש נקרא להוט להודות לה בזהירות, ואכן קנה זר פרחים והלך לבקרה. שניהם מצאו חן זה בעיני הינו והוא כבר החל מ לחזר אותו. 3 שנה מעתה ואילך, במרץ 1950, אלו נישאו. הוא למעשה סגנון לקבלן תמונות. 66 שנה לאחרים מכן, והם גם תופסים אודות הגחלת.

בני הנוער והמלווים תקפים במצב השייך תדהמה נמדדת. יכולים להיות פגשו ניצול של שואה, שחלק עמם רק את אחת בלבד העדויות המצמררות והמדהימות מאוד שישמעו אחת. הינם מתחילים להריע, לרקוד ולשיר יחד עם מדינה לייב, והווארד מחייך את אותה החיוך שהפך לסימן ההיכר שלו שבמשך תשעה עשורים שידר תקווה, אמונה, אופטימיות ואהבה.

חמה שקעה מעל אושוויץ, אולם היא לא שקעה על העם היהודי ובהחלט לא על סבא שלי, הווארד קליינברג.

לצפייה בסרטון מעורר השראה (באנגלית נוני שווה צפייה) ראה להלן: