1 בשנה אנו נפגשים בתוספת ל קברה מטעם אם משפחתנו, מהרהרים בה ובשנים שחלפו בימים אלה נפרדנו מהכתבה, משקים אחר הצמחים המאובקים שעל קברה וממשיכים בשיגרת יומנו.

היישר אל הקבר הם בהתאם ל בדבר פני לוחות שיש סובייקטים שמות שהפכו לצורך עבודת השנים "לידידים".


בסרטים, בתי הקברות עובד ומשתמש מרווחים, מוצלים, מעוררי השראה... אצלנו אינו עושים הנחות ממש לא לחיים וכך גם אינן למתים: נתיבים בינעירוניים מבצעים מיד, השמש קופחת בעניין המצבות המגובבות בצפיפות נוראה שאסור מעץ או שמא סככה לרפואה (נכון דיירי הבית הקבועים מהר אינה זקוקים, אולם מהו יחד המבקרים?)


בפארק המים הסמוך צורחים רמקולי רחב ושמחתם ששייך ל ילדים של המשתתפים מתערבבת לעוזרת בקקופוניה מוזרה יחד בכיים החרישי מסוג האבלים.

עד כאן כולם מסורתי, אין אפשרות מעט יותר ישראלי מזה נכון?

אתמול ביקרתי בביתו קברות מטעם הטוב ביותר, וירטואלי לחלוטין: נכנסתי לאתר השמות העתידי המתקיימות מטעם יד ושם ו"מצאתי" אחר סבא שלי, במילים אחרות את אותן השם שלו ופרטים וילוץ נלווים שנמסרו לקראת מאות שנה על-ידי אמי.

מאחר והרעיון שהיא אזכרה משמש אזכור וזכירת שם הנפטר, היא שהרעיון מטעם יד ושם עונה בעניין מטרה הנל.

לאתר באתר הכרתי את אותו סבא שלי, נולד מת 10 שנים לפני כן לידתי בטווח גיל 40: או מספר שידוע לכל המעוניין מצא את מותו מזיהום שנגרם בשל מפצע ברגל.

התמונות המעטות שנותרו מאשרות שהיה גבר מעניין, שחרחר, מצויין. מסבירים שהיה רקדן איכותי ומושלם, "מסמר" ממחיר השוק בגלל, בעל חוש מוסיקלי מפותח, ניגן בפסנתר בלי שידע להתקשר ולו תו כל מי.

נתפסה להם חנות בוטיק לממכר כלי חדר איכותיים והטכנאי הבין והעריך מאוד את אותן התרבות הגרמנית עליה התחנך ואת שפתה דיבר. סופר סת"ם מה זה האתר בטבע המקדימה לחם בכדי הצד "הרע" בגלל במידה נהיה הוא הצד מהם, אך מהם ממש לא הקנה לנכס מרב זכויות 20 שנה אחת מאוחר יותר: כמו למשל רוב יהודי אירופה, הוגלה מביתו נושל מרכושו ומכבודו, מת ברעב וביסורים ונקבר באלמוניות חוסר בלוח באדמות אוקראינה.


מעתה אנו צריכים לסבא שלי מצבה ביד ושם ואפשר לבקרו ולהרהר במסכת חיי האדם הלא מוכרת אבל הכל-כך יהודית.

*לזכרו מסוג פביאן ברנדר, 1942-1902