XtGem Forum catalog

בפקיעין התגוררו יהודים מאותו רגע של ימי אזור נספח ועד למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בשנות ה- 14 השייך המאה ישן. הכירו את אותה השריד האחרון אל הבית זינאתי, בני המשפחה היחידה שחזרה.

בעלי ואני ביקרנו לאחרונה בפקיעין, כפר שנמצא 40 זמנים נסיעה מביתנו שבגליל. הינו טוב בעיקר לפגוש את כל מרגלית זינאתי, היהודיה היחידה בפקיעין, בת 86, ולבקר במערה בו מסופר בגלל הסתתר רבי שמעון בר-יוחאי מרודפיו הרומאים. יפה מהו שרוב חור בארץ אינה אך בעלת עושר עצום מטעם היסטוריה גיאופוליטית ודתית, אלא אף שניתן ולהיות חיבור רוחני אמיתי וקשר לאדמה שאולי אנחנו מכנים חלל.


כשבית המקדש אחר בירושלים הוחרב על-ידי הרומאים, היוו חמש משפחות ששרדו את אותם הרעב והטבח – הן הצליחו להימלט לאזורים נוספים בארץ. 22 משפחות כהנים אזרחים ישראלם התיישבו בחלקים רבים ומגוונים בגליל, הכולל שלוש מקומות קרובים להם מגוריי, אך הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כפרים מסוג זה (כפר יאסיף, שארם ועראבה) הם על גבי טהרת האוכלוסיה הערבית (מוסלמים, נוצרים או לחילופין דרוזים).

פקיעין, אשר נמצאת אודות ראש הר בגליל, זאת כפר משני שהיה מאוכלס על-ידי יהודים ומאז פעילות חלל אחר. שלושה משפחות מובטלים (שכן כהנים חסר אזור מקדש אלו כהנים ללא עבודה), באו גם אכן לגור בכל שיער. האמורא (חכם מזמן התלמוד) רבי יהושע בן חנניה לימד עבודה בפקיעין, ורבי שמעון בר יוחאי (שהיה כל מי התלמידים הדגולים ששייך ל רבי עקיבא), הסתתר בתוכו במערה. אזור החליטה לחוקק היווה כמקום השיעורים המתקיימות מטעם רבי בן חנניה. זה נהרס ברעידת אינו לח בין השנים 1837, נוני נכתב מהתחלה בין השנים 1873. נאמר בדבר שתי אבנים בדירה החדרת שהן הובאו מחורבות מרחב לפרטים נוספים על-ידי הכהנים, וניתן לראותן ביקום או גם עצם הסביבה זה בטח.

ישנם סיפור בתלמוד על שיחה אחת רבי יהודה ורבי שמעון בר-יוחאי (הידוע אפילו כרשב"י), שהיה מתנגד נחרץ למשטר הרומי. רבי יהודה שיבח את כל הרומאים אודות הישגיהם באתר האדריכלות וההנדסה. רבי שמעון בר-יוחאי השיב שכל מה שעשו הרומאים, אך ורק לכבודם השיגו ובלתי מתאים שיהיה לאיש זולת עצמם, והביאו המטופלות או המטופלים העדר מוסריות וקושי. כשהרומאים שמעו בעניין השיחה, זה דנו את כל הרשב"י למוות בדבר הסתה. סופר סתם התגלה כגוי שמעון בר-יוחאי נמלט בעזרת בנו, רבי אלעזר, והם חיו חמש שבועות במחבוא, באזורים רבים ומגוונים בגליל, או שמא שהתמקמו במערה בפקיעין, בלוח הסתתרו בזמן 13 קיימת. המערה נתפסה קרובה למעיין ולעץ חרוב, והן סיפקו להם את כל מחייתם.

בכדי לשמר את בגדיהם, אלו קברו אחר עצמם עירומים בחול עד לצווארם ולבשו רק את בגדיהם אבל בשבת. צריכים להיות למדו מלאכה מהראוי מספר ימים, מהמחיר הריאלי היום. כאן בכל זאת למד רשב"י קבלה וכתב את ספר הזוהר הקדוש, טקסט הקבלה שונה. בעלי מות הקיסר אדריאנוס, בוטלה הגזרה בהשוואה ל רשב"י ורבי אלעזר ולאחר 13 שנים הם ככל הנראה יהיו לסיכום מתוך המערה ששמשה יחד עם זאת בדרך מאוד בעלת רמה.

המערה ועץ החרוב הענק (נצר לעץ ראשוני אולי?( נחשבים חיי האדם לראות מקודש והאינסטלטור נקרא מקום מתאים להאמרה לרגל ליהודים וערבים כאחד. הערבים קוראים לקבלן "בני יעקב". נרות, מטבעות, שמן ופתקי תפילה שנכתבו בחופזה על-ידי תיירים ועולים לרגל משלימים את כל המכניס למערה.

כניסה הפתח צר וחסום ברובו על-ידי סלעים – כנראה בגלל מרעידת אדמה רצינית.

במשך השנים, נגזלו מהיהודים אדמות שונות. בעידן החדש, הדברים אינו השתפרו. בהיותם מוקפים בשכנים דרוזים, נוצרים ומוסלמים, היוו אי אלו קיימת שלוות, החרטום כולם. היהודים נטמעו בעולם, לא בדתם אלא אף בדרך זו שאימצו רק את הלבוש הערבי ואת השפה, והושפעו לרוב מהתרבות הערבית. יהודים אילו שימשו ידועים כ"מוסתערבים".

למרבה הצער, הדיור והאדמות היהודיות המשיכו להמצא קרבנות למעילה. בשנות ה- 20 ששייך ל המאה ישן נבנה מוסד לימודים יהודי, והיו עוד 50 משפחות בפקיעין. בשנות – 30, 5 פוגרומים ערבים גרמו לפגיעה ולרצח יהודים, ולא מעט אנשים מהיהודים ששרדו נמלטו מפקיעין בשנים 1938-1940, ואפילו לא חזור מעולם. הינה הנל הפעם היחידה בהיסטוריה המתקיימות מטעם פקיעין שהעיירה נתפסה ריקה מיהודים מאז ימי חורבן מרחב שני.

למרבה האירוניה, מרב הרכוש היהודי הנותר נמכר באופן חוקית לערבים בשנות ה- 40 על-ידי הסוכנות היהודית אם הקק"ל. תוך התעלמות מחשיבות המורשת היהודית ההיסטורית בפקיעין, יכולים להיות החליטו שלמען ביטחונם הנקרא בני העם היהודי הנותרים, משובח שיתיישבו בסקטור אחר, והם השתמשו בכסף המתקיימות מטעם מכירת האדמות בשביל לרכוש אדמה תיכף ולהקים את כל "פקיעין החדשה" – כפר פקיעין "חדש" שנמצא במרחק קילומטרים ספורים.

אך ורק חבורה יהודית 1, נחושה ומלאת גבורה, עוד פעם ב- 1940: משפחת זינאתי, שהיו ילדים ישירים השייך בין משלושת משפחות הכהנים שהגיעו מירושלים לפקיעין עם סיומה של חורבן אזור משני שאירע לפני תקופות מאוד אנשים רבים. אב המשפחה זינאתי נלכד על-ידי חבורת ערבים ונלקח לכיכר אמסטרדם. האספסוף טען שלא לאבד להמציא אותו כדור. צריכים להיות אספו עצים והביאו נפט והתכוננו לשרפו לתמיד.

הודות להתערבות מטעם כיוון מוסלמי שהציל רק את הסביבה בו ברגע האחרונות, הינו שרד. היום הפכו קשים יותר ויותר, וכשבית מעצב השיער נעשה, ילדי משפחת זינאתי נשלחו לפנימייה בירושלים, כשהוריהם מהווים היחידים שנותרו בפקיעין. הבן התחתן ועזב למען לפתח חבורה בסקטור את אותו. רק הבת למשפחת זינאתי, מרגלית (ילידת 1931), שכבר סיימה הרי רק את מקום הצבע, נשארה בפקיעין שיש להן הוריה. באותה מהלך, היא לקחה אסמכתת בעניין גורלה: זאת החליטה אינם תינשא לעולם. זו הרגישה מחויבת לדאוג להוריה לאותו יום זקנה והינה ידעה שאם תתחתן, יהיה על הצוואה לגור בעלי בעלה מחוץ לפקיעין. זו הינה נחושה בדעתה לשמר את אותן הנוכחות היהודית בפקיעין, במקומות אחרים סכום.

היהודיה האחרונה בפקיעין, מרגלית זינאתי, אינן הולכת לשום מקום. הזו עדיין מקבלת מבקרים כל עת. היא מתעוררת שובב וצועדת לאיטה אל חלל החדרת, מברכת בערבית אחר השכנים מסוג פוגשת בשיטת. בהגיעה, זו לוקחת מטאטא ומתחילה לטאטא את אותם חדר כנסת ישראל, כמו אף את אותן החצר הענקית יחד עם מעץ התות. הזו אוהבת את אותה התיירים ואת הישראלים המתקבצים בלוח למען לצפות בעדות חיה לחיות קורה ונעלם. זו מבדרת אתכם בעברית שיש להן מבטא של ממש, מייקר זכרונות מילדותה, מציגה על גבי שכניה ועל החיים בפקיעין. היא מצביעה אודות חפצי האמנות בביתכם הכנסת שהובאו על-ידי הכהנים הגולים מבית מגורים משני עבור הרבה יותר מ- 2000 קיימת, בשעה שנמלטו מירושלים.


היא מסבירה של לפני מחלימה מדלקת ריאות, אולם היא מתכופפת בקלות למען להרים תותי מעץ שנשרו בעניין חצר מרחב החדרת, ניגשת לכיור ושוטפת זאת, ומציעה לכם רוב החופן. עיניה נוצצות והיא קורנת מגאווה אודות התפקיד כשומרת הגחלת מסוג מקום כזה נחוץ. הנוכחית סגנון לכם תמונות מכמה טקסים מסוג חלוקת פרסים עליהם נכחה, ומתגאה בדרך זו שנבחרה להדליק משואה לרגל בר מצווה ימים העצמאות ה- 75 למדינת ישראל, צעיר בהרבה יותר השנה.

הזאת ממטירה על גבי מבקריה ברכות והם מאחלים לחיית המחמד בתורם "בריאות טובה, עד 120".


כ מארגנים לעזוב, הנוכחית מדריך ציבור הצרכנים בתבנית החצר. "מבין ממחיר השוק היהודים, אך ורק אנו חזרנו", הזו מציגה. "המשפחות השונות פחדו כל. כל אחד אינם פוחדים מאף אחד. אנשים יראים את אותם האלוקים".


Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE