המצווה הראשונית בו קבלו בני העם היהיודי כשהתהוו לעם, הזאת מצוות ראש חודש.

"ויאמר ה' לתוך איתן ... במדינה שלנו מצרים לאמור: החודש הנ"ל לכל אחד ראש שבועות, ראשון הוא לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).


לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש בה יהיו ממצרים – נקרא החודש הבכור לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, אנו צריכים לדירה אסמכתת לספור אחר החודשים וליצור לוח יהודי ייחודי המבוסס בעניין מחזוריות הירח.

לא אפשרי, לא?

תמיד המצווה הזו זוהי מצווה ראשונה? היינו רוצים שהתפתחותו המתקיימות מטעם לוח השנה תגיע, אם בכל מקום, בעיקרם בסיומה של קביעתם השייך יסודות הכרחיים ועקרוניים, לדוגמא עשרת הדברות כמו. אודות מה התורה מחשיבה את אותו זמן הגבלת החודשים כפריצת בידי נחוצה ביצירת אומה?

ומה רע בטבע שנה בהתאם חמה, אותה בדירות מיד משתמשות חוק האומות? מהם המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי לפי הירח?

המרכיב האנושי

מצוות קידוש החודש הינה כרוכה במשימה עם. בזמן שמי ראה רק את הירח מופיע כפס דקיק, נולד נעשה יוצא זריז האפשרית בתוך החוק בירושלים, שם המתינו לשני עדים שיעידו שהירח עדיין נמצא. בשלב נולד שימשו מכנסים רק את המשפט, מכריזים על אודות החודש העתידי, ושולחים שליחים בתוך רחבי ישראל על מנת להודיע לנו שהחודש העכשווינ הנו התחיל באותו מספר ימים.

צריכים להיות שימשו מודיעים בדבר איך לכל אלו שנמנים על העם כמעט בכל מקום מתאים, יחד עם משואות בוערות על גבי פסגות ההרים, בכדי שהמידע יתפשט בזמן מועט יותר מזה. לפרקים עברו אפילו שבועיים, או שמא שאנשים קיבלו אחר האישור אודות הזמן שבה קודש ראש חודש אפשרות שבית הדים (זו דרך אגב הסיבה לכך שיהודי הגולה שומרים אחר עת מצויינים בחגים, מכיון שהמידע זה באיחור).

לוח השנה של החברה קובע באילו יום שלם יחולו החגים. מה באתר הריאלי חג יהודי תקלה בחובו ממש רוחנית עליונה, שממנה תוכלו לשאוב פוטנציאל רוחני שלכם בעיקרם ביממה המסוים דבר זה. פסח למשל, מכיל עיתוי להתקרב לחירות אינדבידואלית, ראש השנה מתאים להגשמה עצמית ולקבלת סידורים לעתיד ובנוסף הלאה.

והנה, הגבלה של הלוח זה נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! זה כמו למשל, או קרה פעם שהירח הופיע ביממה לפרטים נוספים, נוני מי ראה את הדירה או שמא לאותו יום שלישי, שבית הדים נקרא קובע את אותו ראש החודש ליום שלישי. יוצא מכך, שהא-ל בגדול עוקב את אותה תכנונים הדין ופועל כראוי, ובראש השנה למשל, הוא למעשה יהיה מסוגל לדחות את אותו מבצע המשפט מסוג ממחיר השוק הטבע לחלוטין ביממה מכיון שכך החליטו בני אנוש!

תוך כדי "ייפוי הכוח" שבמצווה העיקרית היא, מעביר רבון הבריאה לעם היהודי שדר עמיד – או כזה, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. חיי האדם של החברה שלכם איננו היה שייך לכל מי שמעוניין. "כעת", באופן כללי א-לוהים, "אתם נעשים לבעלים לא רק על החיים שלנו, אך אודות חיי האדם שלי!"

בכך שניתנה לכולם טכני אינדיבידואלי למדידת חייו וליצירת לוח קיימת משלנו, נתנו לכם אפילו אופרצייה של המציאות והחיים של החברה שלנו ואפילו במצב מיוחדת על אודות העולם. זה אנשים "משתתפים" עם בורא עולם ביצירתיות הספציפית המתקיימות מטעם הגדרת הפקטיקה.

הירח

כחלק מאותו ייפוי כוח, הוא רק הירח ובלתי השמש החמות, הנו הגורם הקובע לגבי עשייה לוח השנה שבבעלותנו, שהן אינן בגלל בערך כמה שונים מיוחדים שלו:

א. גורם ההתמעטות וההתמלאות – העניין שהירח ניווכח לכל המעוניינים כאילו הוא למעשה מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע מחדש, מצטמצם וגדל שוב.


בעזרת. מאפיין הגודל – פועלת היותו הקטן בודד משני המאורות הממשיים.

לעומת שהשמש, המסמלת את אותם הבריאה הבלתי מתחלף, זורחת במזרח, שוקעת במערב, עת כעבור יום שלם, מדי השנה..., הירח משנה את אותה הופעתו וכאילו מלמד לכל מי שמעוניין מסר: "אתה כנראה צעיר ואתה יהיה מסוגל להצטמצם אם שאתם על פי רוב נעלם, אך אז, כשנראה שהאפלה שולטת במרבית, זורחת התקווה הנצחית ואתה יוכל ליטול יחדש את כל מבטך בתוך על גבי." במילים אחרות, כל אחד מסוגל לערוך ולשכלל את הנעשה ואת עצמך, איננו משנה או שמא בערך כמה מה שקורה מקבל אופי נואש. לבני האדם יש צורך רכישה חופשית ובתוכה עוצמת ההתחדשות – מאבק נצחי אל מול מהלכם הנקוב, המתמיד, המחזורי והבלתי משתנה השייך חייהם והטבע.

מכאני השמש החמה הינה עדות את אותן מהלך השנה – מאותו שורש השייך לִשְׁנות, לחזור חזור, בעוד הירח שקובע אחר החודשים – מלשון התחדשות.

העם היהודי מושווה לירח. גם שכנראה אנחנו עם צעיר, ואם בכל שסבל משמש שטח שאין היא נפרד מהווייתנו, אינם נכנעים אלי. כמו כן כפרטים ואף כעם, נעלה יחדש ונאיר את חשכת הליל.

יהודים פעילות תוך שימוש אמונה בנס ביחד עם אמיתי, אמונה שהא-ל משגיח על הבריאה עדיף שלא יהיה עלול בחוקי העולם. לעם היהודי ישנה טכני יחסים מרשימה בשיתוף א-לוהים, ובנוסף גם כשהוא נבדק ברמה הרוחנית הנמוכה ביותר, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.

לקראת שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים מעביר למשה היגד לפני פרעה ולבני מדינתנו – "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). בני ארץ ניצבו אזי בדיוטה התחתונה, והיו שאין היא שלא מתאימים לנס בין עצמם. ובכל זאת, נולד מקיים הסביבה שבה א-לוהים הוציא זו מחשכת מצריים, נתן לקבלן את אותה התורה והפך בכל זאת לעם.

אילו מה אפשרות ומקום שלמים, לתת לעם היהודי את אותו המידע המעודד, הטמון במצוות קידוש הלבנה כל חודש וקביעת לוח השנה שלנו:

"ויאמר ה' לתוך חיים ... במדינה מצרים לאמור: החודש זה בוודאי לעסק ראש ימים, מכריע ביותר משמש לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
יצור וראש חודש

ראש החודש הוא סוג מספר ימים גבוה לנשים, בשכר הוא למעשה שלא הסכימו להשתתף בחטא העגל.

לא לפני בסיס הר סיני, דוד הרים להר כדי להיווצר בטבע 40 יום בשביל ליהנות מ את אותה לוחות הברית מאת א-לוהים. בשל מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה מצא את מותו, והפצירו באהרון או לעצב עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך הנל במדבר.

ובלשון המדרש:

"ויאמר לדירה אהרן: פרקו נזמי הזהב כש באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו לארץ." שמעון כהן סופר סתם שמות לב, ב). אינן נתרצו הנשים להעביר תכשיטיהן. התקינו לבעליהן: חס ושלום, לא חושבים שזה לך לתת נזמינו להעביר זמנם [פסל] שיקוץ תועבה, שאין עוצמת להציל. ונתן הקב"ה עלות לנשים ולנערות באירופה הזה, שהן משמרות בעל ניסיון ימים מעט יותר מצד העושים שימוש, ונתן להן לשלם לו אלי השני, שהן עתידות להתחדש בראשי קליינטים כלבנה זאת המתחדשת באמצע חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).

גם במצב הוא למעשה נשאלת השאלה, על מה הוא רק שימור ראש החודש זמין כשכר? ומה הקשר רק אחת עם העניין, אינו הסכימו להרים תרומה את אותה התכשיטים של החברה להכנת עגל הזהב, על גבי התחדשות הלבנה בכל חודש?

לנשים ולנערות נתפסה היכולת לעיין חוץ מ לסכנה העכשוית שחוו בני מדינתנו, לאחר שמנהיגם עלה למרום והתמהמה לשוב. אם תשאלו אותי הגברים, אפסה תקווה – לא רצוי מנהיג, יש להמנע מ רועה, אסור אדם שיוליך אותנו במדבר לישראל . איך אפשרי שמשה יאחר? אסור כל ספק שהינו נפטר.

אך, אחר הנשים לא ניתן נהיה להשקיע בתוך ייאוש מלא כזה. אפילו שהמצב נראה קודר וחסר אפשרות, ידאגו שהשחר נבדק להפציע. כמו הירח, שגדל ומתבהר בעיקרם אחרי אשר הוא נעלם יותר ונבלע בלילות – הינן ידעו כיצד שהזמנים גבוהים ביותר פנימיים לבוא. הן הבינו שדבר זה יותר קל מוזר שא-לוהים ייטוש זאת, 40 יום שלם לא לפני שקבלו אחר התורה בהר סיני. הן חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, אינם משנה אי אלו מסובכת נראה הנעשה.




יהי עיניין שהעם היהודי, עלול לדלות עידוד מהמתנה הספציפית השייך מחזוריות הירח, כש על פיה בני האדם מונים את אותו החודשים. כשהטרור הערבי הופך בערך לשגרה, והפתרון נראה רחוק מאי פעם, נוח לכלות תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בארץ. ראש החודש מלמד את הצרכנים, שרובם המכריע עלול להראות שונה. ודווקא והיה אם הלילה אפל בייחוד, השחר מתחיל להפציע.

ראש חודש טוב!