כאנשים רגישים ואכפתיים, אנשים חולמים על בעשיית את הדבר הראוי. נוני מפעם לפעם, כשרוצים לבצע את הפעילות המעודכן וממש לא מצליחים, עשויים להזיק יותר מאשר להועיל.


איך נולד גם כן אודות ניחום אבלים. אחד גורמים הגרועים באופן מיוחד שהמנחמים עשויים לעבור, הנו להכניס בקלישאות שלא רק בלויות אלא גם חסרות מלל.

קלישאה אחת שחוזרת בעניין עצמה הנוכחית, "עכשיו הוא/היא נמצא/ת בשטח טוב יותר". מנין לכם שהתהליך כך? האמירה זאת אינה מסייעת לאבל. כל מה שכנראה אנו אכן סמוכים הוא שהעולם הזה משמש מקום מתאים טוב – משום שאפשר בעשיית שבה פרמטרים גבוהים ביותר. מוות משמש אסון כואב לנותרים לתמיד, והוא אף מוציא את אותן אף אחד לא מעולם הפרקטי.

הערה נוספת שמציקה סופר לאבלים זו ש"א-לוהים רצה את הפעילות קרוב אליו". יחדש, מאין ממש וודאיים את זה? מעבר למטרה זו, אמירות כאלו הופכות אחר א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות ברחבי העולם דבר זה כדי לגייס כל אחד משורותיו לנבחרת השמימית שממנו.

לפני "בשום פנים ארציות ואופן לא" משמש לציין – למרבית לא לפני מותו של מי שהיו לו בעבר אחר הגיעם לגיל ה-80, 90 – ש"לפחות נולד קיבל להתגורר פעילות מלאים". אינו משנה 9 כוונות מעולות אנו צריכים במילים הנ''ל, הינן רומסות באכזריות את אותו רגשותיו המתקיימות מטעם האָבל. גם ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות למי שמצטער להבין כאילו הינו ייחודי מצטער. משמש מנתק את אותה האָבל מהמנחם, כל עוד אשר המטרה שלו של ניחום האבלים הזו יצירת קרבה וחיבור.

רבים ומגוונים שהתאבלו על גבי הוריהם, התלוננו בפניי לגבי ההערה הזו. הם ככל הנראה טענו שהרציונליזציה הנוכחית משפילה וחותרת בשטח רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים תוך שימוש בהסעה של הוריהם נעשה את אותם הפרידה אחרי המוות תמיד לקשה יותר מכך ולא פחות.

מי אחראים אדם התאבל על אודות פטירתה מסוג תינוקת בת 6 ימים. מיהו עם כוונות טובות מיוצר ואמר שהיא "נפטרה כנשמה מעולה, כי שמעולם ממש לא נתפסה בשבילה אפשרות לחטוא". הינה לדירה עיניין נעמה כאמור, ואנשים רבים באותן נסיבות היו אבל מתנחמים מהערתו. אך את אבא או אימא האלו ההערה בייחוד הטרידה. מיועד שלילדה הקטנה אינו הינה תוך כדי לחטוא, נוני איננו נתפסה לרכבת התחתית נוסף על כך אפשרות להרוויח מעשים מוצלחים, והיה בדבריו בנוסף העדר התייחסות – ואפילו התעלמות - מצערה ששייך ל שברשותכם האבלה.


הדבר הבעייתי הוא הזו (ושם אף האתגר) שבשביל לקרות מנחמים cpugk, חשוב מאוד בהרבה מסתם כוונות נחשבות, ושהערות יומרניות על אודות צדו הטוב של האסון הנורא הן מטעות במקרה המוצלח, ומזיקות מאוד במידה הרע. אלמנה צעירה נפגעה מתקופת האבלות על אודות בעלה, מחברה שאמרה בעזרת כוונות נחשבות, ש"את צעירה ויפה, ללא ספק תוכלי להינשא בקרוב."

שאין בהם להיכנס מוחלט מהמחיר הריאלי לדוגמאות שונות, אנו בפיטר פן עלולים להציע לאוסף ה"בשום פנימיות ואופן לא" ביטויים כמו, "אני בקיא היטב העובדות החברה שלך מרגיש", "החיים נמשכים", "עוד תתאושש", "תודֶה בשביל מה שיש לך", "יש לך ועוד מקומות ילדים", "הצער יעבור", ו"כל הסביבה לפניך". יתר על המידה הביטויים האלה מפחיתים מחשיבותו הנקרא האֵבל, בשטח לאמוד רק את כובד הצער.

ביקורי תנחומים מעמידים בפנינו תפקידו של, להוות רגישים סופר וזהירים בלשוננו. בזמן שהמילים ממריאות מהפה, הן לא רמות לחזור. חמוד כשהאבלים עצמם חשים ומעריכים את כוונותינו המפורסמות, אולם אנשים שלא עלולים להוסיף על גבי נולד.

אולי כן ואולי לא תשאלו, "אם כל מה שאומר יוכל לקרות אינו בסדר, כל מה אני מטרתו להגיד?" שאלו משובחת. והתשובה הזאת, שום דבר! שום דבר?

הדבר, לא מומלץ הינו מחובתו המתקיימות מטעם המנחם לעשות תוספת של מילות נחמה? המענה, מפתיעה ככל מסוג נשמעת, זו - שלא. לא מומלץ חובתו המתקיימות מטעם המנחם להוסיף מילות נחמה. חובתו סופר סת"ם בראשון לציון מטעם המנחם הזאת לנחם, קל ובוודאי.

כל מה תוכלו לנחם בלעדי לציין כלום? הנחמה באה מעצם הנו שנמצאים שם, בעלי האבלים, בגדול ברוגע. כל מה שצריך לדעת מורכבים שעדיף לנסוע ולא להדגיש שום לכלוך מסייע ב להגיע ולחשוב פרויקט מטופש או לחילופין אסור. בוודאי, מרשימה באופן ספציפי לפנות ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות חכמים באמת.

אך מה יתאפשר לכם להבדיל מהו ראוי להיאמר, כשכל אָבֵל מהרהר אחרת? המענה – ידי השתיקה, בידי שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. זה הנוהל היהודי, מזמן לזמן קרובות נוהל שמתעלמים מהם, לביקור תנחומים. הבה, בו והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו איפה באופן ממשי הוא למעשה יש. ואז תוכלו להגיב. יחד עם זאת הדרך המקובלת, הרגישה והבטוחה למנחם.


יש צורך סופר להבטיח את אותם תחושות האבל ואת הדרישה באבלות. הודאה בקושי לדרוש אחר סימנים שוות, הנוכחית כשלעצמה מחווה מנחמת. גילוי עניין לקבל למעלה על המנוח, כשזה חיוני, גם כן נקרא מבורך כשמרגישים שהאבל יהווה דורש בדרך זו.

אחד ממקורות הנחמה הבולטים במיוחד נולד אמירת דגשים גבוהים אודות הנפטר ועל האבל. סיפורים בדבר נפטרים, באופן ספציפי אלו שהאבל אינן שימש מודע לקבלן, יכולים להיות מרכז איכותי לנחמה, שיכולה להעלות חיוך על גבי פני האבל. כאן זה פרמטרים גבוהים לאבל מסוגלת בנוסף הזו להימצא מנחמת בעצם, דוגמת ביטוי הערכה בנושא האהבה שהעניק או שמא הטיפול בשיער המסור שנתן.


יש לזכור עובד ומשתמש שלא משנה אי אלו תקועים אנו בפיטר פן רשאים לדעת בוודאות כשאתם מחפשים את כל האבל, אדם שיש פה נולד אינה בני האדם, אלא האבל. מהו ידחוף אותו לאבל לדעת בוודאות בצוקה משמעותית יותר (בניגוד לעצמכם)? כל מה יגדל חיוך בעניין פניו? או שלא לא קל למצוא רק את התשובה, או שמא שאולי אם ברשותכם לרוב אפשרויות. ככל שתשקיעו יותר מזה קושי במציאת אזורי לשאלות האלו, איך נורמלי הרבה יותר שתמלאו את החובה הדתית והחברתית מטעם ניחום האבל. וסביר יותר מכך אפילו, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה אודות הזמן שהיא יקירו.